<h1>רבינו יהודה עניו (ריבב"ן) — הלכ' טומאה</h1>
<h2>דף קיד:</h2>
הלכות טומאה. הוצרך הגאון הפוסק לפרש הלכות טומאה מפני הכהנים שהם מוזהרים מליטמא למתים בזמן הזה. ואע"ג דארץ העמים טמיאה, קיימא לן כר' שמעון במסכת אהלות דאמר אין קברי מתים גוים מטמאין באהל שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם, וגבי אהל כתיב אדם כי ימות באהל. וממעשה אליהו ורבה בר אבוה בפרק המקבל [ב"מ קי"ד ע"ב] שמעינן לה דהלכה כר"ש, דאשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות דגוים א"ל ולאו כהן ניהו מר ואיך אתה עומד בבית הקברות א"ל ולאו תנן בסדר טהרות ר"ש אומר אין קברי גוים וכו' א"ל בד' סדרי לא מצינא בשיתא מצינא. ס"ל דאליהו הוא פנחס, להכי קאמר ולאו כהן ניהו מר.
בני אהרן לא יטמאו אבל בנות אהרן יטמאו יכול אפילו חללים מוזהרים מליטמא ת"ל הכהנים, ולא חללים. קרא יתירא מדכתיב בני אהרן. אמור אל הכהנים ואמרת אליהם להזהיר גדולים על הקטנים. בפרק חרש ביבמות [קי"ד ע"א] איכא דמוקי לה דלא ליטמינהו בידים, אבל קטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווין להפרישו, ואיכא דס"ל קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין עליו להפרישו ואיהו מוקי לה דלא לישבוקינהו דלטמויינהו. מנין לרבות את הדם. ברביעית לוג דם שלא יטמא. ת"ל נפש. זהו רביעית דם שנפשו של אדם מתקיימת בו. הטומאות הפורשות מן המת. כגון שדרה וגולגולת ומלא תרווד רקב שמטמא באהל ועצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא. בעמיו בזמן שעמיו שם. שיש לו קוברין. ולא ארוסה. שאינו מיטמא לאשתו ארוסה. אליו ולא הגרושה. ממנו שאינו מיטמא לה. לא אונן. ליאסר בקדשים. ולא מיטמא לה. וכן היא. שמת ארוסה. לא אוננת. ליאסר בקדשים. ולא מיטמאה לו. אין חובה ליטמא לו, אבל רשות איכא דבני אהרן ולא בנות אהרן. מתה אינו יורשה. דשארו כתיב בפרשה, לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מכאן שהאיש יורש את אשתו. ודוקא שעמדה עמו בקירוב בשר, אי נמי ראויה לו לעמוד עמו כגון נכנסה לחופה ולא נבעלה יורשה, למעוטי ארוסה. גובה כתובתה. מנה ומאתים. לאשתו פסולה. לו, כגון כהן הדיוט שנשא גרושה וחלוצה. ואפילו אמו שנתחללה. כגון שבא עליה אחד מן הפסולים אחר לידת זה הבן ונתחללה בהאי ביאה בין לכהונה בין לתרומה. יכול. יטמא לנפלים. חוץ מן הבן שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. והולד אזיל בתר דידה ולאו בנו הוא, כדאיתא בקידושין. ליורשו. אם היה לו בן ממזר, יורש אותו כבן כשר ומיטמא לו. פרט לאנוסה ומפותה. שאינו מיטמא להן, דלאו בתולה היא. אף מוכת עץ. שהכתו עץ באותו מקום. אשר לא היתה לאיש. וזו לא היתה הוייתה ובעילתה ע"י איש. שאינה ראויה לכ"ג. ומוכת עץ אינה ראויה לכהן גדול דלאו בתולה היא, ואע"ג דגבי אחותו בתולה חשיבא ומיטמא לה דכתיב אשר לא היתה לאיש שהיתה הוייתה ע"י איש, אבל גבי כ"ג לא כתיב ביה הוייה אלא בתולה, ובתולה שלימה משמע פרט לאנוסה ומוכת עץ שאינה בתולה. אשר לא היתה פרט לארוסה שהיתה. שנתקדשה ואינו מיטמא. לה יטמא מצוה. ליטמא לה. על הודאי הוא מיטמא ואינו מיטמא על הספק. כגון נשא כהן אשה תוך שלשה חדשים לאלמנותה וילדה בן ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון, ומת אותו הבן הספק, אינו מיטמא לו. על עצם כשעורה מאביו. כגון שמת אביו, ומצא עצם כשעורה מאביו, מיטמא לקוברו. שפירשו אבותיו מדרכי ציבור. שעשה רשע לפני הקב"ה.
תותי טללא. תחת הצל. אילן המיסך על הארץ. וטומאה תחת אחת הנופות. ופרעות. טומאה תחת אחת מהאבנים היוצאות מהגדר. הזיזין והגיזריות. כגון גזוזטראות היוצאות מן הכותל. הגחירין והשננים. כעין שן של סלע היוצאות מן ההר. כויתא. חלון. ואי סכר. אותן חלונות בעצים, דמוקפת זיזין מבחוץ. או אכסדרה. גזוזטרא, שדרך טומאה לצאת ועתיד לעבור תחת האהל. זיז. שהוא סובב את כל הבית, כגון שיוצא סביב מכל כותלי הבית. ואוכל בפתח שלש אצבעות. פירוש אינו מסביב מן הפתח אלא שיעור שלש אצבעות יש בו זיז ועל גבי שאר הפתח אין זיז. טומאה בבית כלים שתחת הזיז טמאים. אע"ג שאינו אלא שלש אצבעות. ויש גורסין "טהורים" הואיל והזיז אינו נכנס כנגד הפתח טפח. טומאה תחתיו רבי אליעזר מטמא את הבית. דאהל זיז מצטרף עם אהל המהלכין בצד הזיז. ורבי יהושע מטהר. שאין דרך טומאה לצרף כי האי גונא. הותזו ראשיהן. של שמונה שרצים. אע"פ שמפרכסין טמאים. שכמתים חשבינן להו והפירכוס אינו חיות. אינו אלא כזנב הלטאה. שנחתכה ועדיין היא מפרכסת אע"פ שאין לה חיות. דמפרקת בלא רוב בשר. ואפילו הכי מת מיד. זקנה שאני. מפני כובד זקנה מת. מטמא באהל. והוא שקרעו מגבו של איש. ואפילו מגוויד. נחתכו שוקיו למעלה מן הארכובה, הרי אלו יכתבו ויתנו, ואם כמת הוא חשוב אין גט לאחר מיתה. מאה אמה. שהמחרישה מוליכה העצמות עד מאה אמה. ליריד של גוים. שוק של ע"ז. מיטמא בבית הפרס. שטומאתו מדרבנן. אימתי. מיטמא ללמוד תורה, בזמן שאינו מוצא ללמוד תורה במקום אחר, לפי שאין אדם זוכה ללמוד אלא מן הרב שלבו חפץ.
